החלטה בתיק ה"פ 37369-07-11

1.        ביום 31.7.11 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, בהעדר תגובת המשיבה, אך כניסתו לתוקף הותנתה, בין היתר, בהפקדת ערובה במזומן בסך 15,000 ש"ח, עד יום 4.8.11. לא ידוע לי אם ערובה זו כבר הופקדה ואם צו המניעה הזמני, כפי שניתן, נכנס לתוקף.

2.        היום, 2.8.11, הוגשה תגובת המשיבה, תוך הסבר לעיכוב שחל בהגשתה. תמצית התגובה היא כי הבקשה לצו המניעה הזמני הוגשה טרם זמנה, כיוון שהמבקשת לא פנתה לקבלת הבהרות נוספות, בהמשך למכתב התשובה המפורט של המשיבה, מיום 29.3.11, ואף לא פנתה אל רשות המים לצורך בירור תלונותיה, בהתאם לסעיף 108 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א - 2001 (להלן: חוק תאגידי המים).

ב"כ המשיבה טוען כי לא היה מקום לבקש את הסעד הזמני מביהמ"ש, כל עוד לא מיצתה המבקשת את הדרכים האמורות לשם בירור תלונותיה לגבי חיוביה על ידי המשיבה.

3.        לבקשה לסעדים הזמניים שני ראשים:

א.      למנוע ניתוק אספקת המים למוסדות המבקשת;

ב.       למנוע נקיטת הליכי גבייה מינהלית בגין חוב המים שבמחלוקת;

וכל זאת - עד בירורה של התובענה העיקרית.

      איני מסכימה עם טענת ב"כ המשיבה כי סעדים אלה זהים לסעדים שהתבקשו בתובענה העיקרית. הסעדים שהתבקשו בתובענה העיקרית הם להצהיר כי המבקשת אינה חבה למשיבה את חובות המים הנטענים, כולם או חלקם; לקבוע כי אין לחייב את המבקשת בגין צריכת מים, אלא לפי מונה נפרד; להסדיר את אופן החיוב לגבי תקופות שבהן לא היו מונים נפרדים, או לא היו מונים תקינים. הסעדים הזמניים נועדו למנוע - עד לבירור התובענה העיקרית - ניתוק של אספקת המים וכן הליכי גבייה מינהליים. סעדים אלה הם זמניים, ואינם זהים לסעדים שנתבעו בתובענה העיקרית.

4.        המבקשת פנתה אל המשיבה במכתב מיום 20.12.10 (נספח א' לבקשה) שבו שטחה את עיקר תלונותיה כנגד חיובי המים. המשיבה השיבה על פנייה זו במכתבה של גב' שרייבר מפניות הציבור, מיום 29.3.11, שבו פורטו בהרחבה תשובות לכל הטענות שהעלתה המבקשת.

אם המחלוקת בין הצדדים לא יושבה על ידי התשובות הללו, מדוע הגישה המבקשת את התובענה דנן, ואת הבקשה לצו המניעה הזמני, רק ביום 21.7.11, קרוב לארבעה חודשים לאחר תשובתה האמורה של המשיבה?

התשובה על כך מצוייה בסעיף 47 לבקשה (ובנוסח זהה, בסעיף 45 לתצהירו של עוזר מנכ"ל המבקשת), והיא - כי המשיבה הודיעה למבקשת כי אם לא תסדיר את חובה הנטען, והשנוי במחלוקת, בכוונתה של המשיבה לנתק את אספקת המים לנכסים שבהם מנוהלים מוסדות המבקשת. בדברים הללו לא צויין מתי הודיעה המשיבה למבקשת על כוונתה לנתק את אספקת המים, וכיצד הודיעה זאת.

בסיפא של תשובת המשיבה מיום 29.3.11 נאמר כי אם לא יוסדר החוב בהקדם, יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשת. אלה דברים כלליים, שאינם בהכרח כוללים צעד דרסטי כמו ניתוק אספקת המים, אם כי ניתן לפרשם גם כך.

אם המבקשת ראתה בדברים הללו שבמסמך התשובה הודעה על כוונת המשיבה לנתק את אספקת המים למוסדותיה - אזי נותרה שאלת השיהוי בעינה: מדוע ביקשה המבקשת את צו המניעה הזמני רק כארבעה חודשים לאחר אותה הודעה?

אם נתנה המשיבה למבקשת הודעה ספציפית, נפרדת ומפורשת, כי בכוונתה לנתק את אספקת המים - אזי היה על המצהיר מטעם המבקשת לציין בתצהירו את מועדה ואת פרטיה של הודעה כזאת ולצרף את המסמך שבו נכללה.

בהעדר פרטים על הודעה ספציפית כזאת ועל מועדה, הרושם הוא כי כוונתה של המבקשת בעניין זה היא לדברים שנכתבו בסיפא של תשובת המשיבה מיום 29.3.11. במקרה כזה, לוקה הבקשה בשיהוי.

5.        הרחבתי בעניין זה, כיוון שאחת הטענות העיקריות בתגובתו של ב"כ המשיבה היא כי המשיבה אינה מתכוונת לנתק בעתיד הקרוב את אספקת המים למוסדות המבקשת. ב"כ המשיבה כותב כי המשיבה וודאי לא תעשה כן בתקופת הקיץ, בהתחשב בילדים שלומדים במוסדות הללו. עוד כותב הוא כי החלטה לנתק את אספקת המים טעונה אישור מיוחד; כי החלטה כזאת לא התקבלה אצל המשיבה; וכי החלטה כזאת לא תתקבל אלא לאחר מיצוי כל הליכי הגבייה האחרים, ותוך מתן התראה בכתב, לפחות 30 יום מראש. על כן, לשיטתו של ב"כ המשיבה, מתייתר הצורך לבקש צו מניעה זמני מביהמ"ש, לפחות כל עוד לא קיבלה המבקשת אותה התראה ספציפית מראש, בדבר כוונה לנתק את אספקת המים. יש לציין כי דברים אלה לא הובהרו בתשובתה של המשיבה מיום 29.3.11.

בהיות המשיבה תאגיד ציבורי, ניתן להסתמך על הדברים הללו, היינו - לאורך ציר זמן, שיפורט להלן, יכולה המבקשת לסמוך על כך, שהמשיבה לא תנתק את אספקת המים למוסדותיה.

6.        נותר עניין הגבייה המינהלית, שגם אותה ביקשה המבקשת למנוע באמצעות הצו הזמני, עד לבירור התובענה העיקרית.

אני סבורה כי גם בעניין זה ראוי למצות, בראש ובראשונה, את דרך הבירור באמצעות פנייה אל רשות המים, לפי סעיף 108 לחוק תאגידי המים.